כאשר שתי טענות אינן יכולות להתקיים יחד, פירוש הדבר שאחת מהן אינה נכונה. למשל אם נאמר שכל החתולים שונאים מים ובמקביל נטען שלא כל החתולים שונאים מים, השתיים לא יכולות להיות נכונות באותו זמן, ולכן יש ביניהן סתירה
טענה כללית מצהירה שמשהו נכון עבור כל הפרטים מסוג מסוים. כדי לסתור טענה כזו די למצוא פרט אחד יוצא דופן. אם נטען שכל הציפורים יכולות לעוף, די למצוא ציפור אחת שאינה יכולה לעוף כדי לסתור את הטענה
טענת “רק” אומרת שאם תכונה מופיעה אז הגורם חייב להיות מסוג מסוים. אם נטען שרק פרחים אדומים נמצאים בגינה, עצם מציאת פרח אדום מחוץ לגינה או פרח לא אדום בגינה יסתור את הטענה. כך מוכיחים שלא “רק” הם כאלה
כאשר טענה משתמשת ב”וגם”, פירושו שיש צורך שכל התנאים יתקיימו יחד. אם נטען שפרח הוא תמיד אדום וגם גדול, די למצוא פרח אדום שאינו גדול או פרח גדול שאינו אדום כדי לסתור. כשיש שימוש ב”או”, צריך להפריך את כל האפשרויות כדי לסתור. אם נאמר שכל פרח הוא אדום או קטן, צריך למצוא פרח שאינו אדום ואינו קטן כדי לסתור
בעת שלילה, קשרי “וגם” הופכים ל”או” ולהיפך. כך ניתן לנסח מחדש טענות ולזהות מה בדיוק דרוש כדי לסתור אותן. ברגע שמבינים את הקשרים, ניתן לראות שאם התנאי לא מתקיים או שאינו מוביל לתוצאה הנכונה, הטענה נסתרת