המדריך מציג את שרשרת האתחול המלאה של Windows,
החל מקושחת UEFI או BIOS ועד טעינת הקרנל.
תלמד כיצד Windows Boot Manager קורא את מאגר
BCD ומפעיל את winload.exe.
נעמיק בפקודות BCDEdit, bcdboot ו-bootrec
לפתרון תקלות ובנייה מחדש של הרשומות.
תכיר את סביבת WinRE, הפעלת Safe Mode והטיפול בקבצי
mbr או gpt.
נבין את התפקיד של NTLDR ו-Boot.ini במערכות ישנות ושילובן בריבוי מערכות.
נצלול ל-Registry, SAM ותהליך lsass.exe כדי להגן על זהויות ולנתח אסימונים.
נלמד להשתמש במשתנה %systemroot%, להריץ פקודות ולזרז פתרון תקלות עם PowerShell.
כל הנושאים מחוזקים בטיפים יישומיים למסלול גאמא סייבר ומספקים בסיס מוצק לניהול, אבטחה ושחזור מערכות.
תהליך האתחול של מערכות Windows נחשב לחיוני ביותר, מכיוון שהוא האחראי להכין את המערכת לעבודה מלאה.
לאחר שהמחשב מסיים את בדיקות החומרה הראשוניות, מנגנון האתחול נכנס לפעולה ומאתר את קבצי הטעינה המתאימים.
כך, אם קיימת יותר ממערכת הפעלה אחת, המשתמש יוכל לבחור איזו מהן לטעון.
במערכות מודרניות, מנהל האתחול הראשי נקרא Boot Manager, והוא ממשיך את תפקידו של NTLDR הישן.
ידע בתחום זה חשוב למגוון תחומים מקצועיים.
יש חשיבות רבה למידע זה גם בהיבט גאמא סייבר.
כיום, מערכות Windows תומכות הן במערכי אתחול בסגנון mbr והן בסגנון GPT, תוך שימוש ב־BIOS או UEFI בהתאמה.
בחומרה ישנה יותר, האתחול נעשה בעיקר דרך BIOS ומערכת הקבצים המסורתית, בעוד שמחשבים חדשים יותר משתמשים ב־UEFI ומשפרים בכך את האבטחה והגמישות.
במסגרת יחידה 8200 נדרשת היכרות מעמיקה עם מנגנוני אתחול אלו, שכן שליטה בהם מאפשרת ניתוח בעיות ועלייה מחודשת של מערכות קריטיות.
Windows Boot Manager הוא הרכיב שמופעל מיד לאחר סיום בדיקות ה־BIOS או ה־UEFI.
תפקידו העיקרי הוא למצוא את קובצי הטעינה הנדרשים (כמו winload.exe) ולהעביר אליהם שליטה.
אם מותקנות מספר מערכות Windows או תצורות שונות באותה מכונה, מנהל האתחול יציג תפריט בחירה, כך שהמשתמש יוכל לבחור את מערכת ההפעלה הדרושה.
בין היתר, ניתן לאפשר הפעלה במצבי איתור תקלות, כמו Safe Mode.
לאחר הבחירה, Windows Boot Manager טוען את רכיבי הליבה (kernel) ומריץ את שלבי האתחול הבאים.
בהרבה מהתקלות במערכת, שלב הטעינה הזה הוא הקריטי ביותר.
אם יש בעיה ב־BCD, בחיבור הדיסק או בקובצי ההפעלה, עלול להופיע מסך שגיאה או שהמערכת לא תעלה כלל.
בנוסף, כאשר מערכת מתחדשת ממצב שינה ממושך או תרדמה, תהליך החזרה מופעל בעזרת קובץ בשם winresume.exe.
קובץ זה משחזר את המערכת מהנקודה שבה היא נכנסה למצב ההשבתה במקום לטעון את כל הרכיבים מהתחלה.
בגרסאות ישנות יותר כמו Windows XP, הוצגה תוכנית בשם NTLDR ששימשה כטוען האתחול (Bootloader) הראשי.
יחד עם הקובץ Boot.ini, הוא איפשר לטעון כמה מערכות שונות ולהעביר להן את השליטה לפי הגדרות טקסטואליות.
הקובץ Boot.ini ישב בדרך כלל בשורש המחיצה הראשית, לרוב C:\, והוגדר קובץ מוסתר.
בתוכו הופיעה רשימה של מערכות הפעלה זמינות ופרמטרים שונים לאתחול.
הדוגמה הקלאסית להצבעת המערכת הייתה על ידי הגדרה של multi(0)disk(0)rdisk(0)partition(1), שסימנה בעצם את מיקומה הפיזי של מערכת ההפעלה בדיסק.
מנגנון זה אמנם פעל במשך שנים רבות, אך במערכות חדשות הוחלף על ידי מאגר נתונים מתקדם יותר הנקרא Boot Configuration Data.
היכולת להציג תפריט Boot.ini עדיין קיימת בהרבה מחשבים ישנים, או כאשר מותקנת מערכת כפולה יחד עם Windows XP.
החל מ־Windows Vista ומעלה, הוצג מאגר בשם BCD, קיצור של Boot Configuration Data.
במקום לערוך קובץ טקסט יחיד כמו Boot.ini, הגדרות האתחול נשמרות כעת במבנה נתונים ברור, כך שאפשר לתחזק ולהגן עליהן טוב יותר.
גישה זו מפחיתה סיכון של שגיאות הקלדה ושומרת על תאימות למגוון מערכות קבצים.
בנוסף, היא גמישה יותר לתצורות UEFI ולעבודה במערכים מרובי דיסקים.
התוכניות והפקודות העיקריות לעבודה עם BCD כוללות את BCDEdit, bcdboot ו־bootrec.
באמצעות BCDEdit ניתן ליצור רשומת אתחול חדשה, לשנות רשומה קיימת, או להגדיר פרמטרים שונים כמו מיקום ה־device partition וקביעת שם תצוגה בתפריט האתחול.
הפקודה bcdboot משמשת להעתקת קבצי מערכת ולבניית רשומה חדשה ב־BCD, ואילו bootrec מסייעת בעיקר בתיקונים בשעת חירום, כגון fixboot ו־fixmbr.
הכלי BCDEdit מאפשר להציג ולשנות את תוכן ה־BCD בפריסה מפורטת.
לדוגמה, ניתן להפעיל פקודה כמו:
bcdedit /create {new_guid} /d "My New OS"
פקודה זו תיצור ערך חדש עם מזהה GUID.
לאחר מכן, אפשר להשתמש בפקודות נוספות כגון:
bcdedit /set {new_guid} device partition=C:
כדי להגדיר את המחיצה שבה נמצאת מערכת ההפעלה, או
bcdedit /set {new_guid} path \windows\system32\winload.exe
כדי לסמן את הנתיב לטעינת הקובץ winload.exe.
ערכי יורש (inherit) מאפשרים להגדיר קבוצת הגדרות כללית שרשומות נוספות משתמשות בה, ובכך להימנע מכפילויות.
ישנה גם אפשרות להפעיל מצב Safe Mode דרך הגדרת פרמטרים מתאימים.
במקום לערוך קובץ Boot.ini ולרשום בו ידנית פרמטרים, אפשר פשוט להריץ:
bcdedit /set {current} safeboot minimal
פעולה זו תגיד למערכת לעלות בפעם הבאה במצב בטוח בסיסי.
כך נחסך הצורך בעריכה ידנית של טקסט, וניהול הפרופילים נעשה נוח יותר.
לעיתים, הרשומת BCD או ה־mbr עצמם נפגמים, והמערכת לא מצליחה לעלות.
במקרה כזה, ניתן להשתמש בסביבת השחזור הנקראת WinRE (Windows Recovery Environment).
בסביבה זו, ניתן לגשת לכלים כמו bootrec, שמאפשרת להריץ את הפקודות bootrec /fixmbr ו־bootrec /fixboot.
פקודות אלה מתקנות את אזורי האתחול הראשונים של הדיסק, ומחדשות את הקישור למנהל האתחול.
בנוסף, אפשר להיעזר בפקודה bcdboot כדי לשחזר את קבצי המערכת ולבנות רשומת BCD חדשה מאפס.
אם המחיצה שבה מותקנת Windows אינה מסומנת כ־C:\ בסביבת השחזור, לעיתים צריך להגדיר ידנית אות כונן זמנית.
רק לאחר מכן ניתן להריץ את bootrec או את bcdboot כהלכה.
הבנה של צעדים אלו חיונית למי שמבצע הכנה למיונים גאמא סייבר, משום שתיקון בעיות אתחול הוא אחד האתגרים הראשוניים שרצוי לדעת לפתור במהירות.
משתמשים מסוימים מעדיפים לשמור לצד מערכת Windows 10, גם התקנה של Windows XP למטרות תאימות.
כדי לאפשר זאת, ניתן להגדיר ערך ב־BCD שמפנה אל קובץ NTLDR שנמצא במחיצת XP.
כך, כאשר מחשב מאותחל, מנהל האתחול המודרני יציג תפריט.
בחירת "גרסה קודמת של Windows" תעביר בסופו של דבר שליטה אל NTLDR הישן, ושם יתבצע הטעינה של XP.
תהליך זה אפשרי גם אם XP מאוחסן במחיצה שונה לחלוטין.
יש לזכור שWindows XP אינו תומך באופן טבעי בתצורות UEFI מודרניות.
לכן, במערכות חדשות, הגדרת ריבוי מערכות עלולה לדרוש התערבות נוספת, או שימוש במצב תאימות.
במקרים מורכבים, מומלץ להבין מראש איזה סגנון מחיצה (mbr לעומת GPT) ואיזה ממשק קושחה (BIOS לעומת UEFI) פעילים.
Windows כוללת משתני סביבה שנועדו לעזור בניהול קבצי מערכת ותיקיות מערכתיות.
אחד המשתנים החשובים ביותר הוא %systemroot%, אשר מצביע בדרך כלל על C:\Windows.
כאשר משתמשים במשתנה זה בתוך סקריפטים או הגדרות, ניתן לגשת לקבצים ותיקיות קריטיות במערכת ללא תלות בשם המחיצה הפיזית או בתיקייה בפועל.
כך, אם מתקינים את Windows בכונן אחר או בתיקייה אחרת, הסקריפטים עדיין יפעלו כהלכה.
אם רוצים, למשל, לגשת לתיקיית system32 דרך שורת הפקודה (cmd), ניתן להקליד:
cd %systemroot%\system32
המערכת יודעת לבד לתרגם את %systemroot% לנתיב הרלוונטי.
זהו כלי פשוט אך חיוני, בעיקר בסביבות מרובות שרתים שבהן לא תמיד ההתקנה היא ב־C:\Windows.
מנגנון האתחול של Windows עבר כברת דרך ארוכה:
מ־NTLDR וקובץ Boot.ini בגרסאות ישנות, ועד למנהל האתחול המודרני ו־BCD בגרסאות האחרונות.
ההבנה כיצד לערוך או לתקן את הנתונים האלו מאפשרת למנהלי מערכת להתמודד עם מצבי קיצון, כמו כשלי אתחול או מצבי ריבוי מערכות הפעלה.
בנוסף, היכרות עם פקודות כמו BCDEdit, bcdboot ו־bootrec מהווה חלק בלתי נפרד מהתמחות בתחומי אבטחת מידע ותמיכה טכנית.
כך גם התפקיד של winresume.exe קיבל חשיבות במערכות מודרניות, מאחר שהוא מטפל בחידוש המערכת ממצבים כמו שינה או תרדמה.
כל אלה חיוניים למהלך עבודה שוטף ויציב של מערכת ההפעלה.
מי שרוצה להעמיק אף יותר, עשוי למצוא תועלת בקורסים או חומרי לימוד מתקדמים, בפרט כאשר מדובר בתוכניות מיוחדות כמו גאמא סייבר.
מעבר לכך, תחום זה רלוונטי תמיד לאנשי סיסטם, חוקרי סייבר, ואף למי ששואף להתמיין ולשפר את היכולות הטכניות שלו.
במבט כולל, ניהול האתחול ב־Windows מתבסס כיום על מודל גמיש ואמין יותר מאשר בגרסאות עבר.
היכרות מעשית עם שלבי האתחול, מנגנון BCD, כלי הניהול, ועם משתני סביבה כמו %systemroot% — מספקת יתרון משמעותי לכל מי שעוסק בתחום.
בסביבות מורכבות של ארגונים גדולים, ובמיוחד כאלו שמעוניינים בהגנה מתקדמת, ידע זה יכול להיות מכריע גם בניהול תקלות וגם בהקשחת אבטחת המערכת.
אין ספק שמנהלי מערכת, טכנאים ואנשי אבטחת מידע זקוקים למומחיות בנושאים הללו.
הבנת שרשרת האתחול מונעת השבתות ממושכות ועוזרת לזהות מה השתבש במקרים של כשל דיסק או שינוי פתאומי בהגדרות.
נוסף על כך, מומחים מתחילים שרוצים להיכנס לעולמות עמוקים של סייבר, ואף להתקדם ליחידה 8200, נדרשים לשלוט בכלים הללו באופן יסודי.